תקופת ההתיישנות ביחס לנזק שנגרם ע"י צה"ל באזור

1.         בפני בקשה לדחיית התובענה על הסף, בהתאם לתקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מחמת התיישנות.

2.         בנימוקי הבקשה מציינת המבקשת כדלקמן:

א.         התביעה שבנדון הינה תביעה כנגד מדינת ישראל בגין נזק שנגרם, על פי הנטען, על ידי צה"ל ב"אזור", כהגדרתו בסעיף 5א(1) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 (להלן: "החוק").

ב.         סעיף 5א(3) דן בתקופת ההתיישנות באשר לנזק שנגרם על ידי צה"ל באזור.

            סעיף זה, שהוסף בתיקון לחוק בשנת 2002, קובע הסדרי התיישנות שונים ומיוחדים בתביעות מעין אלה. תקופת ההתיישנות שנקבעה בסעיף זה עומדת על שנתיים מיום המעשה.

            באשר לאירועים שקרו לפני כניסתו לתוקף של התיקון, קרי לפני יום 1/8/02, קובעת הערת שוליים בחוק כי תקופת ההתיישנות תהיה בת שנתיים מיום 1/8/02, ובלבד שבכל מקרה לא תעלה תקופה זו על תקופת ההתיישנות המקורית ביום המעשה.

ג.          במקרה דנן האירוע אירע ביום 10/2/02 (סעיף 4 (א) לכתב התביעה המתוקן), וכתב התביעה המקורי הוגש ביום 31/8/04. מכאן כי כתב התביעה הוגש בכל מקרה בחלוף תקופת ההתיישנות.

            מכאן כי דין התביעה להידחות עקב התיישנות.

3.         תגובת המשיב לבקשה הוגשה ביום 10/4/07, במסגרתה טען כי דין הבקשה להדחות מהטעמים הבאים:

א.         האירוע נשוא התביעה התרחש ביום 10/2/02. על כן, ובהתאם לתיקון בחוק, תקופת ההתיישנות היא בת שנתיים, החל מיום 1/8/02. היינו עד ליום 1/8/04.

            היות ומועד זה נופל בתקופת פגרת בתי המשפט, כי אז ימי הפגרה אינם נמנים וניתן היה להגיש את התביעה עד ליום 1/9/04.

            משהוגשה התביעה ביום 31/8/04 יש לומר כי הוגשה במועד ובטרם חלוף תקופת ההתיישנות.

ב.         המשיב הוא יליד 3/8/1985. מכאן כי ביום שבו אושר תיקון מספר 4 במסגרת סעיף 5 א לחוק, היה המשיב קטין. משכך ועל פי החוק, תקופת ההתיישנות היא בת 3 שנים ולא בת שנתיים. גם מסיבה זו התביעה לא התיישנה ביום הגשתה.

4.         תשובת המבקשת לתגובת המשיב הוגשה ביום 2/8/07. תשובה זו הוגשה באיחור כיוון שניתנה לב"כ המשיב הזדמנות, בהסכמת המבקשת, לתקן את תגובתו לנוכח העובדה כי המשיב הוא קטין (ראה החלטתי מיום 3/7/07). דא עקא שב"כ המשיב לא תיקן את תגובתו בנדון.

5.         בתשובתה עומדת המבקשת על בקשתה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, תוך שהיא מציינת כדלקמן:

א.         סעיף 5א(3) לחוק קובע תקופת התיישנות של שנתיים גם לגבי קטין, אלא שבית המשפט רשאי להאריך את תקופת ההתיישנות לקטין, במידה ושוכנע כי לא היתה בידיו אפשרות סבירה להגיש את תביעתו בתוך התקופה האמורה, עד שלוש שנים.

            במקרה דנן המשיב לא הגיש כל בקשה להאריך את מועד תקופת ההתיישנות, וממילא גם לגביו, הגם שהוא קטין, תקופת ההתיישנות היא בת שנתיים ימים.

ב.         גם טענת המשיב על פיה יש לראות את ימי פגרת בתי המשפט כבאים במניין תקופת ההתיישנות אינה נכונה, שכן במקרה דנן החוק, שהוא ספציפי, מגדיר תקופת התיישנות בת שנתיים במתכוון ובאופן דווקני, אפילו נפלו הימים האחרונים של תקופת ההתיישנות בתקופת הפגרה.

דיון והכרעה